התפתחות עולם האנימציה הישראלי

עולם האנימציה הישראלי עבר גלגולים רבים מאז סרטון הפרסומת לנעלי כתר יצחק-הוז שנעשה בשנות העשרים-שלושים של המאה הקודמת. מעולם שהיה מושתת על יחידים ומיוחדים שכל אחד מהם המציא את הגלגל מחדש, לעולם בו לימודי האנימציה מתקיימים באופן סדיר במספר רב של מוסדות, ועולם בו קיים מחסור חמור באנימטורים. האנימציה בימינו מככבת בעולמות תוכן רבים: טלוויזיה,פרסומות, סרטים, הדמיות רפואיות, הנדסיות ואדריכלות ופרויקטים מפרויקטים שונים, אך לא כך היא החלה את דרכה בארץ.

חלוצי האנימציה וסרט האנימציה הראשון בארץ

סרט האנימציה הראשון שנעשה בארץ היה קרוב לודאי גדי בן סוסי. הסרט נעשה בשנת 1934 בהפקת ברוך אגדתי. אריה נבון היה אחראי על הציור והאנימציה. הסרט הושפע מסגנון הקומיקס האמריקני לאחר שעשה עליה: איש תימני תם, החולם על מגוון דברים ולבסוף מתעורר משנתו. העלילה הוצגה באמצעות כותרות בחרוזים שהופיעו בין סצנה אחת לשניה. הציור עצמו הוא קווי, אנימציה היא אנימציית ציורים זזים. גם לתקופתו, הסרט מפגר אחרי התקדמות האנימציה בעולם בכשני עשורים. כחמש שנים לאחר יציאת גדי בן סוסי נפתח קולנוע ככר דיזינגוף, לימים קולנוע אסתר שהיום מוכר כהוטל סינימה.הסרט הראשון שנבחר לככב בקולנוע היה סרט האנימציה מאולפני דיסני שלגיה ושבעת הגמדים.

עד לפתיחת שידורי הטלויזיה פעלו בארץ חלוצי האנימציה. אוסף יוצרים מוכשרים שלמדו את אמנות האנימציה בחו”ל וייבאו ידע וכשרון אותם שילבו עם כלי אנימציה מיובאים ומתוצרת עצמית. יורם גרוס ביים ב-1963 את סרט האנימציה הראשון באורך מלא במזרח התיכון “בעל החלומות” על יוסף ואחיו. הסרט נעשה בטכניקת בובות ואפקטים ויזואלים, אולם הקהל לא בא לראות. בשנת 1968 עבר יורם גרוס לאוסטרליה, וכל מה שנותר אחריו הוא הציוד אותו הוריש ליצחק יורש שהקים וניהל את היחידה לאנימציה בבצלאל. חלוצי אנימציה נוספים שפעלו באותם השנים היו יוסף באו וברק שקין.

הקשר בין אנימציה וטלויזיה

תקופת תחילת שידורי הטלויזיה בארץ בישרה על עידן חדש בנוף האנימציה המקומי. היו מספר גורמים שונים שתרמו לפריחה של האנימציה בתקופה זו:

  • סרט האנימציה “הצוללת הצהובה” של הביטלס היה להצלחה גדולה וזכה למעמד של סרט קאלט בהשתתפות קהל.

  • שידורי הטלויזיה יצרו ביקוש שניזון גם מתכנים מיובאים מחו”ל, כגון הסדרה פופאי, גם מעידוד יצירה מקומית וגם מחוסר תחרות שהביא לחשיפה מוגברת.

  • ציוד הסרטה ביתי הפך זמין.

  • ריבוי חוגי הקרנות לא מסחריות של סרטים קצרים שניזון מרכש של אגף הסרטים הקצרים של מחלקת הקולנוע של ההסתדרות.

  • מרכז הסרט הישראלי במשרד המסחר והתעשייה החל לתמוך ולתקצב סרטים קצרים, מהם גם סרטי אנימציה.

  • יבוא כשרונות זרים: סו איל לי (בוטש) הקוראני, ופיית’ האבלי וביל ליטלג’ון האמריקנים שבאו לפרויקט באולפני עין גדי.

בתקופה זו החלו אנימטורים ישראלים להתאגד: איגוד הישראלי לאנימציה שהוקם בשנת 1977, הסניף הישראלי של אסיפ”א, האיגוד הבינ”ל לאנימציה, נוסד בשנת 1985, בשנה בה סרט אנימציה ישראלי זכה לראשונה בפרס בינלאומי יוקרתי – הסרט ביצבוץ של גיל אלקבץ בפרס ראשון משותף לסרט ביכורים בפסטיבל אנסי.

לא רק האנימציה פרחה בתקופה זו אלא גם לימודי האנימציה. אם בתחילת שנות השבעים אפשר היה ללמוד רק במסגרת המכללה לאמנויות הטלוויזיה, עד סוף שנות השבעים האפשרויות היו רחבות בהרבה: היחידה לאנימציה בבצלאל, החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, מחלקת הקולנוע בבית צבי, המכללה להכשרת אקדמאים להוראה ר”ג, מוזיאון ת”א, המדרשה למורי אמנות רמת השרון, ויצ”ו חיפה, המכללה לאנימציה בבית ציוני אמריקה, ביה”ס לאמנות הקולנוע של דוד גרינברג ז”ל ועוד קורסים רבים. למרות הפריחה, היצירתיות האישית בתקופה זו דוכאה על ידי משברים פוליטים ותנאים כלכליים קשים.

האנימציה הופכת ממוחשבת

בעשור שבין 1991-2000 חלו מהפכות בתחום האנימציה בארץ. החל המעבר לאנימציה ממוחשבת במקביל לייבוא מחשבי האנימציה הראשונים, שידרוג המחשבים האישיים איפשר פתיחת עסקים רבים זעירים ויציאת האנימציה מעבדות האולפנים הגדולים לחרות המחשבים האישיים.

במקביל לשינוי באופי ומקום עבודתו של האנימטור, גם שוק הלקוחות השתנה. אם עד לשנות האלפיים הטלוויזיה הייתה הלקוח הגדול והכמעט בלעדי ליותרי האנימציה, כניסתו של האינטרנט ולאחר מכן אפליקציות הסלולר הכניסו לקוחות חדשים, רעבים, וחזקים לתמונה.

הפנים לעתיד

איכות האנימציה הנוצרת על ידי מחשב אישי כיום זהה לאיכות האלופנים הגדולים. אולפנים זרים החלו משתמשים בשירותי אאוט סורסינג בהם נעזרים באנימטורים חיצוניים קטנים כדי להשלים פרויקטים גדולים.

עם העליה בביקוש לאנימטורים בכל התחומים חל גם ביקוש רב לתחום לימודי אנימציה:

  • קולנוע

  • טלויזיה

  • פרויקטים מחו”ל

  • פרסום

  • הדמייה עסקית

  • אינטרנט ועיצוב אתרים

  • אפליקציות סלולריות

  • אדריכלות

  • הנדסה

  • הדמיות רפואיות

  • משחקי מחשב

לדברי איסי דקל, במאי ואנימטור בסטודיו הרכבת, “עד לפני עשר שנים פעלו בישראל 20 או 30 אנימטורים שלמדו את המקצוע בעצמם או בחו”ל. כיום קיימות מחלקות לאנימציה בבתי ספר ברחבי בארץ,וקורסים באנימציה נלמדים גם במחלקות לעיצוב גרפי ותקשורת חזותית. היום גם מייצאים הרבה אנימציה ישראלית לחו”ל”

לימודי אנימציה בארץ היום הם תחום רציני שיש לו ביקוש רב. בבתי ספר רבים ישנן מחלקות המתמחות באנימציה, ובחלק מבתי הספר מציעים קורסי אנימציה במסגרת המחלקות לעיצוב גרפי. מחלקה לאנימציה קיימת בקמרה אובסקורה, בבית הספר מנשר, במכללה הישראלית לאנימציה, ובמחלקה ללימודי תקשורת של האוניברסיטה הפתוחה.

פוטנציאל ההתפתחות העצום הקיים היום בשוק האנימציה המקומי גורר דרישה כי אנימטורים וגרפיקאים המעוניינים להתמחות באנימציה ממוחשבת, ובעיקר אנימצית תלת מימד, טוב יעשו אם יתחילו להתכונן כבר עכשיו, כי מבול הדרישה כבר בפתח וכבר עכשיו אין די אנימטורים מיומנים.

2017-09-04T13:16:48+00:00